מושגי משחק: מילון לאודישנים ולחזרות

איפשהו באודישנים הראשונים שלך מישהו אמר "קח את הסיידס, ואתה אחרי הבא בתור", ואתה הנהנת כאילו אתה יודע בדיוק למה הוא מתכוון. רובנו עשינו את זה. אף אחד לא מסביר את המושגים שהמקצוע הזה רץ עליהם. אוספים אותם במסדרון, מהאדם שיושב לידך בחדר ההמתנה, ממייל של הסוכן שכתוב בו "avail" ואחריו שבוע של שקט.

אז הנה הם, כתובים: המילים של אודישנים, של צילום, של לימוד טקסט ושל חזרות. לכל אחת הגדרה פשוטה, ואחריה איך זה מרגיש בפועל. חלק מהמושגים משתנים ממדינה למדינה ומקאסטינג לקאסטינג, וברוב המקרים הם נשארים באנגלית גם כשמדברים עברית. כשמילה במייל לא ברורה, תשאל את הסוכן או את עוזר הקאסטינג. אף אחד לא מתרגז, וכולם שאלו.

מושגים של אודישנים וקאסטינג

ברייקדאון (breakdown)

ברייקדאון הוא הודעת הקאסטינג על פרויקט. הוא מתאר כל תפקיד שמחפשים: טווח גילאים, סוג הדמות, לפעמים תאריכי הצילום, המיקום, התשלום והאם זו הפקה של איגוד. הסוכן שלך רואה את כולו, אתה בדרך כלל רואה רק את החלק שלך.

סיידס (sides)

סיידס הם העמודים מהתסריט שמקבלים לאודישן. בדרך כלל אחד עד שלושה עמודים מסצנה, לא התסריט המלא. המילה נפוצה בעיקר בקולנוע ובטלוויזיה, ובמייל מהקאסטינג היא פשוט אומרת: זה החומר להכין.

הם נוטים להגיע מאוחר. תתייחס אליהם כחסויים, כי התסריט אולי עוד לא פורסם. איך מפרקים אחד מהם מהר, כתוב באיך מפרקים סצנה.

מנהל קאסטינג (casting director)

מנהל קאסטינג הוא מי שמוצא שחקנים להפקה, מנהל את האודישנים וממליץ את מי הבמאי והמפיקים צריכים לראות. הוא בצד שלך יותר ממה שנדמה לך. יש לו רשימה למלא ויום אחד לעשות את זה, והוא מאוד רוצה שתהיה טוב.

פרסקרין (prescreen)

פרסקרין הוא סיבוב ראשון, בדרך כלל selftape, שהקאסטינג מבקש לפני שמחליט מי מקבל אודישן חי או קולבק. אתה שולח ומחכה. זה יכול להרגיש כמו לצלם לתוך חלל ריק. תתייחס אליו כאל אודישן אמיתי בכל זאת, כי לרוב התפקידים זה האודישן היחיד שתקבל.

קולבק (callback)

קולבק הוא אודישן שני לאותו תפקיד, אחרי הסיבוב הראשון. יותר מקבלי החלטות בחדר, ולרוב מקבלים סיידס חדשים. בבריטניה קוראים לזה גם recall. המדריך של StageMilk לשלבים שאחרי ההגשה מתאר קולבקים כשלב מאוחר יותר לתפקידים גדולים, שיכול לכלול מפגשים עם הבמאי או המפיקים.

קריאת כימיה (chemistry read)

קריאת כימיה היא תרגיל בקולבק שבו אתה משחק סצנה עם השחקנים האחרים שנשקלים לתפקידים האחרים. המטרה היא לראות איך אנשים נשמעים ומגיבים יחד, לא רק איך כל אחד קורא לבד.

זה יכול להרגיש מוזר שבוחנים אותך על חיבור עם מישהו שהכרת לפני עשרים דקות. תקשיב יותר ממה שתופיע. ההקשבה היא מה שהם מסתכלים עליו.

קריאה קרה (cold read)

קריאה קרה היא קריאה בקול של חומר עם הכנה קטנה או בלי הכנה בכלל. בדרך כלל נותנים לך סיידס בחדר ההמתנה, כמה דקות, ושולחים אותך פנימה. הקאסטינג רוצה לראות באיזו מהירות אתה מקבל החלטות ועד כמה אתה מקשיב, לא אם אתה קורא בלי שגיאות.

תחזיק את הדף, תרים מבט כשאפשר, ותבחר בחירה אחת ברורה במקום עשר מעורפלות. שיטת שלושים השניות מופיעה במה שאף אחד לא מספר על קריאה קרה.

avail

avail, קיצור של בדיקת זמינות, הוא קאסטינג ששואל אם אתה פנוי בתאריכי הצילום. זה אומר שאהבו את הטייק שלך ושאתה ברשימה קצרה. המילון של Casting Frontier ברור בכך שזה סימן מעודד, אבל לא אומר שקיבלת את העבודה.

תענה מהר ותהיה כן לגבי התאריכים. ואז אל תפנה את היומן לחודש שלם; avail יכול לשתוק.

pin ו-hold

pin, או hold, אומר שהקאסטינג רואה אותך כאחד המובילים ומבקש שתשאיר את התאריכים פנויים. StageMilk מתארת את זה כשלב האחרון לפני ההזמנה, נפוץ יותר בקולנוע ובטלוויזיה מאשר בפרסומות, וציינה שעדיין אפשר להשתחרר. בחלק מהשווקים "pin" ו-"hold" הם אותו דבר; באחרים hold הוא השלב שאחרי בדיקת avail. תשאל את הסוכן מה המילה אומרת איפה שאתה נמצא.

תשאיר את התאריכים פנויים, אל תגיד לאף אחד שקיבלת את העבודה, ותמשיך ללכת לאודישנים אחרים. pin הוא סימן טוב מאוד וגם לא חוזה.

לקבל את התפקיד (booking)

לקבל תפקיד זה להיות מועסק בו. "קיבלתי אותו" הוא המשפט שכולם מחכים להגיד. עד שאתה שומע את זה מהסוכן שלך, זה לא קרה, אז תשאיר את האודישנים האחרים ביומן.

החדר (the room)

החדר הוא חדר האודישן, האודישן החי מול הקאסטינג. "נכנסתי לחדר" אומר שהזמינו אותך לאודישן פנים אל פנים. "זה selftape או חדר?" היא אחת השאלות הראשונות ששואלים כשמגיעה בקשה. החדר מרגיש אחרת מ-selftape: יש בו אנשים שנושמים, ואתה רואה אם הקורא שלך מקשיב.

Selftape

selftape

Selftape הוא אודישן שאתה מצלם בעצמך ושולח לקאסטינג. בדרך כלל בבית, בדרך כלל בטלפון, בדרך כלל מסיידס שיש לך כבר יום או יומיים, ועם מישהו שקורא את התפקיד השני מחוץ למסגרת. הוא החליף את האודישן הראשון בחלק גדול מהקולנוע והטלוויזיה. התמונה המלאה במה זה selftape.

התחושה היא הבהלה של טייק שצריך להגיש מחר ושותף לדירה שלא בבית. היא עוברת. סט-אפ רגוע ופשוט עוזר יותר מכל ציוד, ובסט-אפ, תאורה ורקע ל-selftape יש את כל מה שצריך.

להגיש טייק (submit a tape)

להגיש טייק הוא לשלוח את ה-selftape המוגמר לקאסטינג עד הדדליין שלהם. בפועל זה אומר להעלות אותו לפלטפורמת קאסטינג, לשלוח קישור, או לשלוח אותו לסוכן שלך שמעביר הלאה. בקשת הקאסטינג אומרת איזה מהם.

תבדוק את פורמט הקובץ, את שם הקובץ שהם רוצים ואת הדדליין לפני שאתה מצלם, לא אחרי. ואז תשלח ותמשיך הלאה. לצפות באותו טייק בפעם החמישית בחצות לא משפר אותו.

סלייט (slate)

סלייט הוא ההקדמה הקצרה בתחילת הטייק, שבה אתה אומר את שמך ועוד מה שהקאסטינג מבקש. לרוב גובה, סוכנות, מיקום או התפקיד שאתה קורא עבורו. הוא לא חלק מהסצנה, אבל הוא חלק מהאודישן.

זה לוקח בערך שמונה שניות, והוא הרגע היחיד שבו הקאסטינג פוגש אותך ולא את הדמות. תגיד אותו כמו בן אדם. אם שכחת, התשובה באיך עושים סלייט ל-selftape.

קורא (reader)

קורא הוא מי שקורא לך את השורות של הדמויות האחרות. בחדר זה יכול להיות מנהל הקאסטינג או עוזר. בטייק זה מי שהצלחת לשכנע, מחוץ למסגרת, ובמיטבו בלי להופיע יותר מדי.

קורא טוב נותן קיו נקי בקצב הגיוני ומתפנה מהדרך. אם אתה זה שקורא לחבר, איך להיות קורא מעולה ל-selftape נכתב בשבילך.

קו מבט (eyeline)

קו המבט שלך הוא לאן אתה מסתכל במהלך הסצנה. בטייק זה כמעט תמיד ממש לצד העדשה, בצד שבו יושב הקורא, לא לתוך המצלמה ולא לרוחב החדר, אלא אם הקאסטינג מבקש אחרת. בחדר זה בדרך כלל הקורא או מי שאתה מדבר איתו.

תסתכל על נקודה אחת, בכוונה, ותשאיר אותה שם בין השורות. זה הדבר הקטן שגורם לטייק להרגיש כמו סצנה ולא כמו מישהו שמדקלם לטלפון.

פריים (framing)

פריים הוא כמה ממך נמצא בתמונה. קלוז-אפ הדוק: פנים וקצת כתף. מדיום שוט יורד נמוך יותר, בערך עד המותניים. לרוב הטייקים הקאסטינג רוצה משהו באמצע, מדיום קלוז-אפ מבערך אמצע החזה עד קצת מעל הראש, אלא אם הם מבקשים אחרת.

לפני שאתה מצלם, תעשה פריים בטייק ניסיון ותצפה בו. רוב השחקנים נמוכים מדי בפריים או חתוכים במצח.

טלפרומפטר (teleprompter)

טלפרומפטר הוא מסך שמראה לך את השורות בזמן שאתה מסתכל למצלמה. קוראי חדשות משתמשים בו. שחקנים משתמשים בו בטייקים כדי להפסיק לדאוג משורה אחת שמסרבת להישאר בראש, וזו עבודה אחרת.

כשמשתמשים בו טוב, הוא רשת ביטחון. כשמשתמשים בו רע, רואים: העיניים נעות משמאל לימין והסצנה מתשטחת. מתי הוא עוזר ומתי הוא מתגלה מפורט בטלפרומפטר לשחקנים.

לימוד טקסט וחזרות

מונולוג (monologue)

מונולוג הוא נאום של דמות אחת, בדרך כלל מבוצע באודישן בלי אף אחד אחר על הבמה. בתי ספר למשחק וסוכנים מבקשים לא פעם אחד או שניים, עם הגבלת זמן, לפעמים אחד עכשווי ואחד קלאסי.

החלק המוזר ביותר הוא שאתה צריך לדמיין את מי שאתה מדבר אליו, ואז לשחק את הסצנה כאילו הוא באמת שם. איך מתרגלים מונולוג לבד הוא שיטת העבודה, והמונולוגים החינמיים בספריית התרגול שם אם צריך משהו לנסות עליו.

שניים על הבמה (two-hander)

two-hander הוא מחזה, סרט או סצנה עם שתי דמויות ראשיות בלבד. בכיתה ובחדרי אודישן זה בדרך כלל סצנה לשני שחקנים, ולכן לימוד סצנה אוהב אותם. בספריית התרגול יש סצנות לשניים חינמיות שאפשר לקרוא בלי לייבא כלום.

עכשווי וקלאסי (contemporary and classical)

טקסט עכשווי כתוב כמו שאנשים מדברים היום או לא מזמן, וטקסט קלאסי ישן יותר ומורם יותר. באודישן "קלאסי" אומר בדרך כלל שייקספיר או כותב קרוב אליו בזמן, אבל זה יכול להימתח עד היוונים ומחזות ישנים אחרים.

כשבית ספר למשחק מבקש אחד מכל סוג, הם רוצים לראות שני שרירים שונים: דיבור אמיתי וטבעי, והיכולת לשאת קצב ותמונה בלי להישמע כמו דקלום. תבחר קטעים שנשמעים שונה זה מזה.

פרטנר לסצנה (scene partner)

פרטנר לסצנה הוא השחקן השני בסצנה שלך. בכיתה זה מי ששובצת איתו, באודישן זה הקורא, ובבית זה מי שיסכים, או אף אחד.

המילה משמשת באופן חופשי לשלושה אנשים שונים, ומה שאתה צריך מכל אחד שונה. מה זה פרטנר לסצנה עובר על שלושתם. הבעיה הנפוצה ביותר היא שאין לך אף אחד באחת עשרה בלילה.

לרוץ שורות (run lines)

לרוץ שורות הוא לעבור על סצנה בקול, כשמישהו אומר את השורות של הדמויות האחרות ואתה את שלך. עושים את זה לפני אודישן, לפני טייק, בשבועות שלפני החזרה הראשונה ושוב בחדר ההלבשה. זה החלק בעבודה שאף אחד לא רואה.

זה גם החלק שתלוי בערבים של אנשים אחרים. אתה מבקש מחבר, אחר כך מרגיש לא נוח לבקש שוב, ובסוף אתה עוצר בשלוש ריצות כשהסצנה רצתה עשר. אם אתה צריך לעשות את זה לבד, blablabla היא אפליקציה לרוץ שורות לבד: היא קוראת את שאר התפקידים בקולות נפרדים, עוצרת על הקיו שלך כמה זמן שאתה צריך, ולא מדברת עליך אף פעם. זו הדרך הכי טובה לרוץ שורות כשאין אף אחד פנוי לקרוא איתך. השיטה הרחבה יותר בהמדריך המלא לחזרות לבד.

בעל פה (off book)

בעל פה אומר שלמדת את השורות ואתה כבר לא צריך את התסריט ביד. בחדר חזרות זה דדליין: עד התאריך הזה, תסריטים למטה. בטייק או באודישן זה אומר שאתה יכול לשחק את הסצנה כשאתה מסתכל על הפרטנר ולא על הדף.

להיות בעל פה זה לא אותו דבר כמו לדעת את המילים. זה לדעת אותן מספיק טוב כדי להשתנות ממה שהשחקן השני עושה. אם יש לך יומיים, איך להגיע ל-"off book" ב-48 שעות הוא תוכנית.

עם תסריט ביד (on book)

on book אומר שאתה עדיין מחזיק את התסריט. בתחילת תקופת חזרות כולם עם תסריט ביד. זה שלב, לא כישלון. תנצל את הזמן כדי להקשיב, לא כדי להתנצל על כך שאתה מחזיק את הדף.

ביט (beat)

ביט הוא יחידה קטנה בסצנה שבה מה שהדמות רוצה נשאר אותו דבר. כשהמטרה זזה, כי היא קיבלה מה שרצתה, איבדה את זה או גילתה משהו חדש, ביט חדש מתחיל. הרעיון בא מסטניסלבסקי, שחילק מחזות ליחידות פעולה, "bit" שהפך ל-"beat" בגרסה האמריקאית, כפי שהערך בוויקיפדיה על יחידות פעולה מסביר.

תמצא את הביטים בסצנה שלך, תיתן לכל אחד פועל, ותמיד תדע מה אתה עושה בכל רגע. זה גם מונע ממך לנגן תו אחד שלושה עמודים. איך מוצאים אותם כתוב באיך מפרקים סצנה.

קיו ושורת קיו (cue and cue line)

קיו הוא האות לדבר או לפעול, ובסצנה זה בדרך כלל המילים האחרונות של השורה שלפני שלך. שורת הקיו היא השורה הקודמת. "תתפוס את הקיוים" אומר להגיב מיד, בלי רווח.

ללמוד את הקיוים שלך חשוב כמו ללמוד את השורות. אם השורה שלפני שלך מטושטשת, השורה שלך לא תבוא כשתצטרך אותה.

בחדר החזרות, על הסט ועל הבמה

לקרוא "line"

לקרוא "line" זה מה שאומרים, בתוך הדמות, כשאתה בעל פה ושכחת לגמרי את השורה הבאה. מנהל הבמה, או מי שעוקב אחרי התסריט, נותן לך את השורה והסצנה ממשיכה. מילון האנסמבל של שייקספיר ב-MIT מסביר: קוראים רק כשבאמת תקוע, וגם בלי להתנצל ובלי לשבור את האנרגיה של הסצנה.

כולם קוראים line. השחקן שמתנצל שלוש דקות עושה יותר נזק מזה שנתקע.

בלוקינג (blocking)

בלוקינג הוא התכנון של איפה השחקנים עומדים ואיך הם זזים. בתיאטרון הבמאי קובע אותו בדרך כלל בחזרות, ומנהל הבמה דואג שהוא יישאר אותו דבר בכל ערב. בקולנוע הוא כולל גם את תנועת המצלמה.

תכתוב אותו בעיפרון בתסריט ברגע שהוא נקבע, כי הוא ישתנה, וביום השלישי כבר לא תזכור באיזו גרסה אתה.

סימון (mark)

mark הוא נקודה, לרוב פיסת סרט צבעוני על הרצפה, שמראה איפה לעמוד כדי להישאר בפריים ובאור. "פגע בסימון" אומר להגיע לנקודה הזאת, בדרך כלל בלי להסתכל למטה.

ב-selftape אפשר לשים סימון על הרצפה בעצמך, כדי לנחות באותו מקום בכל טייק. על סט קולנוע זה חשוב אפילו יותר, כי המצלמה והאור מכוונים אליו.

קריאת שולחן (table read)

קריאת שולחן, שנקראת גם read-through, היא מפגש שבו השחקנים קוראים את כל התסריט בקול, יושבים סביב שולחן. בקולנוע זה קורה בדרך כלל לקראת סוף ההכנות, כשהמפיקים, הכותבים וראשי המחלקות מקשיבים, ועבור הרבה אנשים זו הפעם הראשונה ששומעים את התסריט בקול. הערך בוויקיפדיה על קריאת שולחן מסביר את הפורמט.

זו הפעם הראשונה ששומעים את הכל בקולות של אנשים אחרים, והפעם הראשונה שהמפיקים שומעים את שלך. תקרא, אל תופיע; אף אחד לא מצפה לגרסה הסופית ליד שולחן.

מחליף (understudy)

מחליף הוא שחקן שלומד תפקיד בהפקה כדי לעלות אם מי שמשחק אותו לא יכול. מחליפים משחקים לא פעם גם תפקיד בהצגה עצמה.

ללמוד תפקיד מהשורה האחורית, עם מעט חזרות וללא התראה, זו דיסציפלינה בפני עצמה. איך מחליפים וסווינגים לומדים תפקיד לבד עוסק בזה.

סווינג (swing)

סווינג הוא חבר אנסמבל שלומד כמה תפקידים, שנקראים טראקים, ונמצא בכוננות לכסות כמה חברי מקהלה. כך מתאר את זה מאמר של BroadwayWorld על סווינגים בברודווי, שהופץ מחדש באתר Actors' Equity. סווינג יכול לכסות טראקים שנכתבו למגדרים או לגילאים שונים, ולגלות שהוא עולה רק רגע לפני ההופעה, או אפילו באמצעה.

ההבדל ממחליף, ברוב התיאטראות, הוא שסווינג לא נמצא בהצגה בערב רגיל. המילים משתנות קצת מלהקה ללהקה, אז תשאל מה החוזה באמת מבקש.

המושג שחשוב מכולם

בפעם הבאה שמישהו יגיד "קח את הסיידס", תדע למה הוא מתכוון. המילה החשובה יותר אף פעם לא מופיעה במייל של קאסטינג: הקשבה. סיידס, ביטים, קו מבט וקיוים כולם סובבים סביבה. מישהו אמר משהו, ואתה ענית.