טקסטים לאודישן של Disney Channel: סצנות לכל המשפחה

באודישן להרפתקה משפחתית צריך לגרום לגילוי בלתי אפשרי להרגיש כאילו הוא קורה עכשיו, ובו בזמן לשמור על אמת ביחסים. זה בדרך כלל מה ששחקנים מחפשים כשהם מקלידים "טקסט לאודישן של Disney Channel": מטרה שאפשר לשחק, חיכוך משפחתי ומספיק קלילות כדי שהסצנה תמשיך לנוע.

הבהרה חשובה: ל-blablabla אין קשר ל-Disney או ל-Disney Channel, והיא אינה ממומנת או מאושרת על ידיהן. הסצנות בעמוד הזה הן חומרי תרגול מקוריים ולא רשמיים. אלה אינן מודעות קאסטינג, סיידים שדלפו או תסריטים של Disney, של Disney Channel או של הפקה הקשורה אליהן. לאיש ב-blablabla אין גישה פנימית לתהליך הקאסטינג שלהן.

אין תסריט אולפן אחד שמופיע בכל אודישן. החומר משתנה לפי התפקיד, ההפקה, הפורמט, טווח הגילים וצוות הקאסטינג. לכן סייד טוב לתרגול צריך לאמן יכולת הסתגלות, לא ללמד חיקוי של סגנון בית מדומיין.

שלוש הסצנות החינמיות כאן נמצאות בעולם רחב של הרפתקה משפחתית. כל אחת היא סצנה מלאה לשני שחקנים, עם קשר ובעיית משחק אחרים:

• הדלת שמתחת למדרגות מעבירה שני אחים מתעלומה אל אמת כואבת.
• האוטובוס האחרון לירח מפגיש אחות גדולה ואח צעיר עם אוטובוס בלתי אפשרי, ויכוח על בטיחות ואבל שאיש מהם עוד לא ניסח.
• לדרקון יש פחד במה מציבה מטפלת מלכותית חדשה מול דרקון אימתני שמסרב להופיע כל עוד אחד מהם מעמיד פנים שאינו מפחד.

אפשר לקרוא כל סצנה בלי לפתוח חשבון, לעשות חזרה על כל אחד מהתפקידים באפליקציה או לעבור אל ספריית הטקסטים החינמית לתרגול.

מה סייד להרפתקה משפחתית יכול לבדוק

על פני השטח יש דלת סודית, אוטובוס כסוף ללא מספר קו או דרקון שמסתתר מאחורי וילון. האודישן עדיין עוסק בהתנהגות בין אנשים.

האם החפץ אמיתי בשבילך לפני שהסברת אותו? פליאה מתחילה בקשב. למפתח יש משקל. הכרטיס חם באוויר קר. הרסן הטקסי רועד ביד של המטפלת. אם העובדות האלה באמת מגיעות אליך, הקהל מבין שהעולם השתנה. אם הפנים כבר נפערות לפני שמשהו נקלט, אנחנו רואים תוצאה בלי לראות גילוי.

האם נשארה לך מטרה מוחשית? "להתרגש" אינה מטרה. לפתוח את הדלת לפני מכירת הבית, לעצור אח שעומד לעלות לאוטובוס לא מוכר, להעביר דרקון מפוחד בשער הזירה, אלה פעולות שאפשר לשחק. משימה ברורה נותנת אנרגיה גם לשתיקות ומונעת מהרגש להפוך לקישוט.

האם שני טונים יכולים להתקיים יחד? חומר משפחתי אינו חומר שטחי. בדיחה יכולה לשבת לצד פחד, וחום יכול לשרוד ריב. לא צריך להחליף בין מצב קומדיה למצב דרמה. תנו לדמות להשתמש בהומור, מעשיות או דמיון בזמן שמשהו קשה יותר לוחץ מתחת.

האם השחקן שמולך משנה אותך? אלה סצנות מאוזנות לשניים, לא תפקיד ראשי מול מקריא שורות. לשני התפקידים יש יכולת לשנות את התוצאה. אם כל הביטים נקבעו מראש, נעלמת השאלה שהסצנה באה לבחון: מה הדמות עושה כשהאדם מולה מסרב לתגובה שציפתה לקבל.

פירוק סצנה: הדלת שמתחת למדרגות

הדלת שמתחת למדרגות היא הסצנה הפנטסטית ביותר מבין השלוש, אבל המנוע שלה הוא אמון בין אח ואחות.

מטרה: Theo צריך לפתוח את הדלת האסורה לפני שהמשפחה מוותרת על הבית. Mara צריכה להשאיר אותה סגורה ולהוציא את שניהם בזמן.

מכשול: לכל אחד מהם יש פרט אחר מהבוקר שבו אביהם עזב. Mara חושבת שהסתרת הפרט שלה מגינה על Theo. הוא מבין שההגנה גם השאירה אותו חסר כוח.

יחסים: Mara נאלצה להיות אחראית מוקדם מדי. Theo למד להשתמש בבדיחות ובהתגרות בכל פעם שהיא מתייחסת אליו כאל בעיה שצריך לנהל.

סיכון: אם ילכו, הדלת והאמת שלה יעברו לזרים. אם יפתחו אותה, הסיפור שהחזיק את המשפחה עלול להישבר.

תפנית: Theo מגלה שהדלת נועדה להיפתח בידי שני אנשים שנושאים אותו סוד. הריב המעשי על מפתח הופך לבחירה אם הם מסוגלים לחלוק אמת.

חזרה על Mara

אל תתחילי מאשמה. התחילי בארגז, בדדליין ובצורך הדחוף להרחיק את Theo מהמנעול. Mara שרדה בכך שהייתה שימושית. האיפוק שלה צריך להתחיל לגבות מחיר רק אחרי ש-Theo מוכיח שהוא יודע איך המפתח מסתובב.

בחרי את הרגע שבו הגנה הופכת לשליטה, ואחר כך את הרגע שבו השליטה מפסיקה לעבוד והיא זקוקה לאחיה הצעיר כשווה לה. שני השינויים בונים קשת בלי להכתיב מראש הפגנת רגש.

חזרה על Theo

Theo צעיר יותר, לא חד פחות. הבדיחות בודקות אם Mara תאמר את האמת, והראיות שלו מוכנות. תן לו ביטחון של מי שסוף סוף יצר שיחה שאחותו לא יכולה לדחות.

כש-Mara מספרת מה ראתה, Theo מפסיק לנסות לפתוח לבד ומתחיל לנסות לגרום לה לקחת את המפתח ולפתוח איתו. זאת החלפת מטרה, לא רק ריכוך.

פתחו את הדלת שמתחת למדרגות ב-blablabla כדי לבחור ב-Mara או ב-Theo ולעשות חזרה כשהתפקיד השני מוקרא לכם.

פירוק סצנה: האוטובוס האחרון לירח

האוטובוס האחרון לירח מתחילה כמו מצב חירום בטיחותי. Samira מוצאת את אחיה הצעיר Eli ליד אוטובוס לא מוכר אחרי שהשירות הרגיל הסתיים. הפרטים הבלתי אפשריים מצטברים, אבל אסור לאף שחקן לנטוש את העימות הרגיל בין האחים.

מטרה: Samira חייבת להרחיק את Eli מהדלתות הפתוחות. Eli חייב להשאיר אותה בתחנה מספיק זמן כדי שתקרא את כל הכרטיס ותענה לו בכנות.

מכשול: על הכרטיס מופיע כתב ידה של אמם המנוחה והאוטובוס מכיר את התאריך שבו המשפחה עוזבת את הבית הישן. כל פרט שאמור לגרום ל-Samira להיזהר יותר גם מקשה עליה לדחות את ההזמנה.

יחסים: Samira הפכה למארגנת אחרי מות אמם. Eli נשען על היציבות הזאת וכועס על כך שהיא שוב ושוב משאירה אותו מחוץ להחלטות.

סיכון: העלייה לאוטובוס עלולה לקחת את Eli למקום שאף אחד מהם אינו מבין. הליכה בלי השיחה תשמר את השתיקה שכבר מפרידה ביניהם.

תפנית: Eli מגלה שאינו מתכנן לנסוע לבד. הכרטיס הכריח את Samira לעצור, וברגע שהיא נותנת שם לפחד לראות שוב את אמם, שניהם יכולים לבחור לא לעלות.

חזרה על Samira

התחילי בסכנה שאפשר לראות, לא באימה על טבעית. רכב לא רשום מחכה אחרי חצות, אי אפשר לראות נהג ואחיך הצעיר עומד על שפת המדרכה. בדקי את הדלתות, את תצוגת הקו, את השעון ואת הכרטיס. הסמכות של Samira נבנית מפעולה.

השינוי הקשה מגיע כשהיא מזהה את כתב היד. אל תעברי מיד לפליאה. תני לה לעבוד קשה יותר כדי להסביר כל פרט, כי קבלתו תחשוף עד כמה היא רוצה שההצעה הבלתי אפשרית תהיה אמיתית. הווידוי שלה בסוף אינו התמוטטות, אלא הפעם הראשונה שבה היא מאפשרת ל-Eli להשתתף בהחלטה.

חזרה על Eli

Eli ארז בקפידה ולמד את הכרטיס. שחק את ההכנה, לא פנטזיה פזיזה. הוא יודע ש-Samira תנסה הוראות, בדיחות, אשמה והרחקה פיזית, והוא צריך טקטיקה חדשה בכל פעם שהיא מסרבת לקרוא.

האיום לעלות גורם לה לעצור, אבל המטרה הרגשית היא קשר. ברגע שהיא אומרת את האמת, הפסק לדחוף. השחרור חשוב: Eli מעדיף לפספס את האוטובוס עם אחותו מאשר להגיע לירח בלעדיה.

פתחו את האוטובוס האחרון לירח ב-blablabla כדי לבחור ב-Samira או ב-Eli ולעבוד על סכנה, גילוי והחלטה אחרונה.

פירוק סצנה: לדרקון יש פחד במה

לדרקון יש פחד במה היא קומדיה חמה עם סיכון מקצועי ורגשי. ל-June יש שלוש דקות להוביל את המופע המלכותי הראשון שלה. Cal, הדרקון המפחיד ביותר בממלכה, מסתתר מאחורי וילון ולא יזוז כל עוד המטפלת שלו מעמידה פנים שהיא רגועה.

מטרה: June צריכה להעביר את Cal בשער הזירה בזמן. Cal צריך שהיא תוותר על קטע המפלצת ותיכנס איתו כשותפה כנה.

מכשול: June מתייחסת לפחד כבעיה טכנית שהכנה טובה אמורה למחוק. Cal שומע את פעימות הלב שלה, ולכן כל הכחשה מלוטשת מחלישה את האמון שלו.

יחסים: טיפול שקט ופרטי הפך אותם למי שמכירים זה את זה היטב, אבל זאת הפעם הראשונה שמביטים בהם. המוסד קורא ל-June מטפלת ול-Cal חיה. הם צריכים להחליט איך הם קוראים זה לזה.

סיכון: כישלון עלול להחזיר את June להתלמדות וללמד את הקהל ש-Cal מסוכן או פגום. גם הצלחה שמבוססת על שקר יכולה לנעול אותם בתפקידים האלה.

תפנית: June מודה שהיא צריכה ש-Cal ייראה חסר פחד מפני שהיא מפחדת להיכשל. אז Cal מסוגל להודות שמחיאות כפיים מפחידות אותו, והם מחליפים את המופע בכניסה וקידה משותפות.

חזרה על June

June מתחילה עם כרטיסיות, בדיקות בטיחות ולוח זמנים. תני לכלים האלה להיות כישורים אמיתיים, לא חוסר יכולת קומי. הקומדיה מגיעה מהפעלת נוהל מצוין על דרקון שמעלה התנגדות רגשית.

עקבי אחר ההבדל בין ניהול פחד להכחשתו. כשהיא מודה מה משמעות המינוי עבור משפחתה, התפקיד מקבל משקל בלי לאבד קצב. קריעת הכרטיסיות היא בחירה פעילה: היא עדיין מובילה, אבל סוף סוף מובילה את השותף שמולה ולא את ההופעה שדמיינה.

חזרה על Cal

אפשר לרמוז על הגודל של Cal דרך מבט, נשימה ותנועה מכוונת, בלי קול מצויר. הבדיחות מגינות על הכבוד שלו. הדרקון האימתני מתבייש בכך שמחיאות כפיים משפיעות עליו יותר מרעם או ממגנים.

הסירוב של Cal הוא גם דאגה ל-June. הוא לא ייתן לה לבנות ניצחון פומבי על שקר פרטי. אחרי שהיא מודה בפחד, תן לווידוי שלו לעלות לו במשהו. הצעד האחרון לזירה אמיץ דווקא משום ששתי הדמויות עדיין מפחדות.

פתחו את לדרקון יש פחד במה ב-blablabla כדי לבחור ב-June או ב-Cal ולעבוד על הקומדיה, הווידוי והכניסה המשותפת.

איך לשחק פליאה בלי להתיילד

שחקנים לפעמים מוסיפים לחומר משפחתי בהירות מלאכותית: תגובות גדולות יותר, חיוך מהיר יותר וקסם כללי. זה משטיח את הסצנה, כי השחקן מספר לקהל ממה ליהנות לפני שהדמות חוותה דבר.

נסו במקום זאת:

• תנו לגילוי מסלול חושי. ראו את הציר, הרגישו את הכרטיס החם, שמעו את הקהל מעבר לווילון ורק אז אפשרו למחשבה להגיע.
• תנו לפליאה לסבך את המטרה. גילוי יפה יכול להגיע ברגע הגרוע ביותר.
• שמרו על אמת פרטית. החליטו מה הדמות חשבה לבלתי אפשרי שנייה קודם.
• השתמשו בשחקן שמולכם כראיה. התגובה שלו יכולה לאשר את הבלתי אפשרי או לגרום לכם לפקפק בחושים.
• אל תקשטו שתיקה. אם תמונה או גילוי נחתו, מספיק להקשיב.

הקליטו טייק אחד בלי ניסיון להיות מקסימים. שחקו רק את המשימה וקבלו כל עובדה חדשה. בטייק הבא שמרו את מה שהופיע מעצמו והשליכו את מה שהודבק לסצנה.

מהלך חזרה מעשי

קראו פעם אחת בלי להקצות רגש. הקיפו כל פעולה פיזית וסמנו את הקיו שמשנה את הטקטיקה הבאה. אחר כך ענו עבור התפקיד על שלוש שאלות:

1. מה אני חייב לקבל מהאדם הזה לפני שהזמן נגמר?
2. על איזו אמת אני מגן, ואת מי ההגנה הזאת באמת משרתת?
3. איזו פעולה נעשית אפשרית בתפנית, אף שלא הייתה אפשרית בהתחלה?

הריצו את הסצנה בעמידה. אם אין אביזר בטוח, אפשר לדמיין את המפתח, הכרטיס או הרסן, אבל הסכימו עם הפרטנר על המיקום והמשקל המדויקים. החפץ צריך ליצור גאוגרפיה משותפת, לא פנטומימה לשמה.

לבסוף הקליטו טייק קר. אל תעצרו בגלל מילה שהתפספסה. חזרה טובה אינה זאת עם התוכנית המלוטשת ביותר, אלא זאת שבה התוכנית נשארת חיה בזמן ששחקן אחר משנה אותה.

שלוש הסצנות זמינות ב-ספריית התרגול. אפשר להחליף תפקידים ולחזור לטקסט בכל פעם שרוצים לנסות בחירה אחרת.