איך שחקנים עם דיסלקציה לומדים טקסט: קודם מקשיבים

כששחקנים עם דיסלקציה לומדים טקסט, הם עובדים בעיקר דרך האוזן ובקול: עוברים מהדף לדיבור מוקדם ככל האפשר, שומעים את הסצנה ולומדים כל רפליקה כתגובה למה שנאמר לפניה, במקום לקרוא שוב ושוב עד שזה נכנס לראש.

זו הגרסה הקצרה. הגרסה הארוכה מתחילה בתשע בערב, עם ארבעה עמודי סיידס בתיבת המייל ואודישן בעשר בבוקר למחרת. אתה יכול לקרוא אותם. אתה תגיע לשם. אבל על כל מעבר על הדף אתה משקיע פי שניים מאמץ מהשחקן שיושב לידך בחדר ההמתנה, ויש לך לילה אחד.

למה קשה כל כך עם הדף

האגודה הבריטית לדיסלקציה מתארת דיסלקציה כקושי למידה שמשפיע בעיקר על קריאה וכתיבה, וקשור לאופן שבו מידע מעובד. באותו עמוד מצוין שאנשים עם דיסלקציה עשויים גם להתקשות יותר בעיבוד ובזכירה של מה שהם רואים ושומעים.

על הנקודה השנייה הזאת מדלגים ברוב העצות, והיא חשובה. המעבר מהדף לאוזן לא מרפא את הדיסלקציה. הוא משנה לאן המאמץ הולך. אתה יכול להפסיק להשקיע אותו בפענוח סימנים למילים, ולהשקיע אותו בסצנה. אצל הרבה שחקנים עם דיסלקציה זה כל ההבדל, ועדיין צריך לחזור על הטקסט.

גם הנרי וינקלר עבר את זה. הוא אובחן בגיל 31, כמה שנים אחרי שהתחיל לשחק ב-Happy Days. בספר הזיכרונות שלו הוא כתב שבכל הקראה עם הקאסט הוא היה מאבד את המקום או נתקע, וששוב ושוב פספס את הרפליקה שנתנה לו את הקיו, כפי שדווח ב-TVLine. למרות הכול, הוא שיחק את פונזי בכל 11 העונות.

לבקש את הסיידס מוקדם ולסדר אותם לקריאה

דבורה גרובס, שמאמנת שחקנים עם דיסלקציה וכתבה את The Dyslexic Actor's Toolkit, מנסחת את הכלל הראשון בפשטות בקטע מהספר בבלוג של Nick Hern Books: אתה או הסוכן שלך צריכים תמיד לבקש את החומר מראש. זמן הוא תנאי לכל שאר ההתאמות.

ואז תסדר את הדף עד שיהיה לך נוח לקרוא ממנו. גרובס מציעה גופן ברור כמו Arial או Open Sans בגודל שנוח לך לקרוא, נייר צבעוני או שקף צבעוני, וסרגל קריאה שחושף שורה אחת בכל פעם. בסיכום של Dyslexia Scotland להמלצות הצבע של האגודה הבריטית לדיסלקציה ממליצים להימנע מניגודיות חריפה, כמו שחור על לבן בוהק, ולהכיר בכך שלכל אחד נוחים צבעים אחרים. יש מי שנוח לו עם צבע קרם, ויש מי שמעדיף תכלת. תנסה שלוש אפשרויות ותישאר עם זו שבה אתה הכי פחות מאבד את המקום.

עוד כמה דברים שמקלים על העבודה עם הסיידס:

• תקליד אותם מחדש. קובצי PDF שמגיעים מקאסטינג הם לא פעם צפופים, מצולמים או עם סימן מים. בעותק שלך אפשר להגדיל את הטקסט, לרווח אותו ולנקות את הדף.
• תשאיר שורה ריקה בין רפליקה לרפליקה, כדי שכל תור בדיאלוג יעמוד בפני עצמו.
• תסמן את הרפליקות של הדמות שלך בצבע אחד, ואת הרפליקה שלפני כל אחת מהן בצבע אחר. עכשיו הדף מראה לך בדיוק את שני הדברים שאתה לומד.
• תמחק בקו הוראות בימוי שאתה כבר לא צריך אחרי הקריאה הראשונה, כדי שהעין לא תמשיך להיעצר עליהן.

איך שחקנים עם דיסלקציה לומדים טקסט דרך האוזן

תקשיב לסצנה לפני שאתה עובד עליה. תבקש ממישהו שיקריא לך פעם אחת את הכול, את כל התפקידים, או תקרא בעצמך בקול ובאטיות, כולל הוראות הבימוי. גם גרובס ממליצה על זה. אתה רוצה להרגיש את הסיפור בגוף לפני שאתה לומד את המילים: מי רוצה מה, איפה הכיוון משתנה ואיך זה נגמר. כשאתה מבין את המבנה, לכל רפליקה יש מקום בתוכו.

אחר כך תלמד במקטעים, לפי מחשבות ובלי להיצמד לגבולות העמוד. קיו אחד והתגובה שלך אליו הם מקטע. תגיד בקול את הקיו ואת הרפליקה שלך, עד ששניהם ירגישו כמו משפט אחד. תוסיף את הזוג הבא ותחזור להתחלה. אם תלמד רק את הטקסט שלך, תדע אותו ועדיין תפספס את הכניסה, כי בחדר אף אחד לא נותן לך קיו עם המילה הראשונה שלך. זה בדיוק מה שקרה לווינקלר כשהוא פספס את הקיו.

תגיד הכול בקול ותזוז תוך כדי. תלך במסדרון, תשטוף כלים. ההסבר למה זה עובד נמצא באיך ללמוד טקסט עם ADHD או דיסלקציה, יחד עם המחקר על אמירת הטקסט בקול לעומת קריאה בשקט.

להקליט את שאר התפקידים ולהשאיר שקט

זו השיטה הכי ותיקה בדיונים של שחקנים על דיסלקציה ו-ADHD. אתה מקליט לטלפון את הרפליקות של כל שאר הדמויות ומשאיר שקט במקום כל רפליקה שלך. אחר כך אתה מפעיל את ההקלטה בזמן הליכה או בעיניים עצומות, ומגיב לקיו. הדף כבר לא מולך. אתה מקשיב ומגיב, כמו שצריך לעשות בסצנה ממילא.

הבעיה היא להכין את ההקלטה. צריך לקרוא בקול את שאר התפקידים, בדיוק מה שניסית לחסוך לעצמך, ואז לנחש כמה זמן להשאיר לכל הפסקה. אם ההפסקה קצרה מדי, הקיו הבא קוטע אותך. ואז הבמאי מוריד רפליקה, ואתה מתחיל הכול מחדש.

בניתי את blablabla כדי לחסוך את ההתעסקות הזאת. אתה מייבא את הסיידס כ-PDF, כקובץ Word או כצילום של הדפים המודפסים, בוחר את הדמות שלך, וכל דמות אחרת מוקראת בקול משלה. כשמגיע התור שלך, האפליקציה עוצרת ומחכה כמה זמן שתצטרך. היא ממשיכה כשאתה מסיים לדבר. אין צורך לנחש את אורך ההפסקה. אם אתה צריך עשרים שניות כדי למצוא מילה, היא נותנת לך עשרים שניות.

תתחיל במצב האזנה, שמשמיע את כל הסצנה עם כל הדמויות, כולל שלך. ככה אתה שומע אותה קודם, בלי שמישהו יצטרך להיות בצד השני של הטלפון. אחר כך תעבור לתרגול: הרפליקות שלך לא מוקראות, ואתה אומר אותן בעצמך. הבורר קובע כמה מהטקסט שלך יישאר על המסך: הטקסט המלא; רמז, עם המילים הראשונות; אותיות ראשונות של כל מילה; או מוסתר, בלי הטקסט שלך. ב-iPhone וב-iPad אפשר גם להגדיל את הטקסט בתסריט, לבחור תצוגת נייר, תצוגה כהה או ניגודיות גבוהה, ולהאט את הקולות לשלושה רבעים מהמהירות הרגילה בזמן הלימוד. כשהאודיו מוכן, הכול עובד אופליין.

זו אפליקציה לחזרות. היא לא טיפול. היא עושה את העבודה המשעממת שבהכנת ההקלטה, כדי שתוכל להקדיש את הערב לסצנה. אם אתה מעדיף לעבוד עם אדם, תמשיך ככה. חבר שקורא איתך הוא עדיין הפרטנר הכי טוב שיש. האפליקציה נועדה לערב שבו הוא לא יכול.

קריאה ללא הכנה והקראות עם הקאסט

לפעמים אין עותק מראש. אתה נכנס לחדר ונותנים לך דפים.

אתה יכול לבקש כמה דקות לעבור עליהם, הדפסה באותיות גדולות יותר או שקולגה יקריא לך קודם את הרפליקות שאתה מגיב אליהן. גרובס אומרת בפשטות שלספר למעסיק שיש לך דיסלקציה יכול להרתיע, ושחשוב שתוכל לשתף כדי לבקש את מה שאתה צריך. אם לספר או לא, זו החלטה שלך. לא צריך לתת סיבה כדי לבקש זמן.

בזמן הקריאה, תחזיק אצבע או כרטיס מתחת לשורה. תרים מבט בין מחשבות, בלי לקטוע מחשבה באמצע. אם איבדת את המקום, תעצור, תמצא אותו ותמשיך. אף אחד בחדר לא נותן לך ציון על הקריאה. מסתכלים אם אתה מקשיב.

חזרות קצרות, ואז לישון

בלימוד דרך האוזן כדאי לעבוד מעט בכל פעם ולעיתים קרובות. שלוש הרצות קצרות היום, שתיים מחר ועוד אחת בבוקר האודישן. תישן בין לבין, כי אז הטקסט מתקבע בזיכרון. חמש חזרות רגועות לאורך יומיים עדיפות על עשרים בלחץ בלילה שלפני, לא משנה איך המוח שלך מתמודד עם טקסט.

על שיטות שעוזרות לכל שחקן, כמו עבודה עם כוונה וחיבור של כל רפליקה לסיבה להגיד אותה, אפשר לקרוא באיך שחקנים לומדים טקסט בעל פה. לכל מה שקשור לעבודה בלי פרטנר, מהקריאה הראשונה ועד selftape, יש את המדריך המלא לחזרות לבד.

וחזרה לתשע בערב ולארבעת העמודים. עכשיו כבר מאוחר מדי לבקש משהו. תקליד את העמוד הראשון באותיות גדולות. תקשיב פעם אחת לכל הסצנה, מההתחלה עד הסוף. ואז תלמד בקול את הקיו הראשון ואת התגובה שלך אליו, ואחרי החזרה השלישית תלך לישון.