איך ללמוד שורות עם ADHD (או דיסלקסיה)

יש סוג מסוים של פאניקה שקטה שמגיעה כשמנסים לשנן שורות עם ADHD או דיסלקסיה. קוראים ארבע שורות, מרימים את העיניים, ואין שם כלום. קוראים שוב, מכסים את הדף. עדיין כלום. ומתחת לכל זה יושבת המחשבה שלעולם לא תגיד בקול בחדר ההמתנה: אולי אני פשוט לא בנוי לזה.

שמעתי גרסה כזאת מהרבה שחקנים שלומדים שורות עם ADHD או דיסלקסיה, וזה יוצא כמעט מילה במילה. "אני מרגיש כישלון כשכלום לא נדבק." "אני עושה את העבודה והדף עדיין מחליק ממני." מה שהכי אוהבים מתחיל להרגיש כהוכחה שאי אפשר.

אז לפני כל טכניקה, מה שחשוב הכי הרבה: כמעט אף פעם זה לא אתה. העצה שכולם נותנים, לקרוא שוב ושוב עד שנדבק, היא קרוב לההוראה הכי גרועה שאפשר לתת למוח שלא מאחסן מידע על ידי בהייה בו. רוב העצות ללמידת שורות מניחות בשקט שאתה שונן דרך קריאה. אם כך לא עובד הראש שלך, העצה לא שגויה כל כך כמו שהיא פשוט מכוונת למישהו אחר.

הטריק שהרבה שחקנים כבר משתמשים בו

חפש כל אשכול שחקנים על דיסלקסיה או ADHD, ואותה עקיפה חוזרת שוב ושוב. מקליטים את עצמך אומר את השורות של כל הדמויות האחרות, ומשאירים חלל במקום שהשורה שלך אמורה להיות. אחר כך מנגנים את ההקלטה וממלאים את החלל בקול. עושים את זה בהליכה, במטבח, על הרצפה עם עיניים עצומות. השורה מגיעה כי הרמז מגיע.

זה עובד כי זה מפסיק להיות משימת קריאה. לא מפענחים טקסט ובו זמנית מנסים לאגור אותו. מקשיבים ועונים, וזה בדיוק מה שמשחק הוא ממילא. המילים נצמדות לרגע ולא למקום על הדף.

למה קריאת שורות מהדף נכשלת עם מוח ADHD או דיסלקטי

קריאה שקטה מבקשת ממערכת אחת לשאת שני עומסים כבדים בבת אחת. היא צריכה להפוך סימנים למילים, ולהחזיק את המשמעות מספיק זמן כדי לאחסן אותה. אם אתה דיסלקטי, הפענוח לוקח את רוב מה שיש לך, ונשאר מעט מאוד לזיכרון. אם יש לך ADHD, דף שקט לא נותן לתשומת הלב שלך ממה להיאחז, והמיקוד מחליק ממנו תוך שניות. בכל מקרה, השורות לעולם לא מגיעות למקום שבו הזיכרון נוצר.

זה לא בעיית כוח רצון, וזה לא סימן לחוסר כישרון. זה חוסר התאמה בין שיטה למוח. תחליף את השיטה ואותו המוח יסתדר מצוין.

הדרך המהירה ביותר לשנן שורות עם ADHD או דיסלקסיה

לומר שורות בקול תוך כדי תנועה זה לא טריק חמוד. יש מחקר מאחוריו. מחקרים על מה שפסיכולוגים מכנים "אפקט ההפקה", כולל מחקר משנת 2015 בכתב העת Memory, מצאו שוב ושוב שאמירת מילים בקול במקום קריאתן בשקט הופכת אותן לניתנות לזכירה בצורה מדידה. למוח שכבר מתקשה עם הדף השקט, ההבדל הזה הוא הפאה בין שורה שנוחתת לשורה שנעלמת עד הבוקר.

אז תרד מהספה. תצעד במסדרון. תרים את השורות כשהידיים עסוקות במשהו אחר. תרוץ את הסצנה בריצות קצרות לאורך היום במקום חרישה ארוכה אחת, ותן לעצמך לישון ביניהן, כי השינה היא מה שמקבע את השורות. סבלנות כאן היא טכניקה, לא רק סגולת אופי. השחקן שמריץ סצנה חמש פעמים על פני יומיים רגועים יזכור יותר מאחד שמריץ אותה עשרים פעם בפאניקה בלילה שלפני.

איפה blablabla נכנסת לתמונה

לטריק ההקלטה יש פגם אחד אמיתי: יצירת ההקלטה עצמה. צריך לקרוא כל תפקיד אחר לטלפון, לנחש את אורך כל חלל, ולעשות את הכל מחדש ברגע שהסיידס משתנים. זה מספיק מייגע כך שרוב האנשים מנסים פעם אחת ומוותרים.

בדיוק את הטרחה הזאת בניתי את blablabla כדי להסיר. אתה מוריד את הסצנה, אומר לה איזו דמות היא שלך, והיא מדברת כל תפקיד אחר בקול משלו, ומחכה בחלל כמה זמן שתצטרך. בלי טיימר, בלי דף לקרוא ממנו תוך כדי משחק. אפשר לעצום עיניים ופשוט לענות לרמזים. זה אותו רעיון של הקלטת שורות של כולם ושמירת החלל לעצמך, רק שמדלגים על החלק המייגע של יצירת ההקלטה, והחלל נמשך בדיוק כמה זמן שהשורה שלך צריכה.

אני רוצה להיות זהיר לגבי מה שאני טוען. blablabla היא לא טיפול ב-ADHD או דיסלקסיה, ואני לעולם לא אמכור אותה ככזו. זה כלי חזרות שבמקרה מתיישר עם האופן שבו הרבה מהמוחות האלה כבר עובדים. תשמע, תזוז איתו, תענה עליו, תריץ שוב בלי בושה. זה כל הפיץ'. לחלק מהשחקנים זה גם כל ההבדל.

שום דבר מזה לא מוחק את העבודה. עדיין צריך להכניס את החזרות. אבל החזרות מפסיקות להרגיש כהוכחה נגדך, וזה עבור הרבה שחקנים הדבר השקט שהרג את האהבה.

אם אתה רוצה את טכניקות הזיכרון הבסיסיות, אלו שעוסקות במשחק כוונות ועיגון שורות לרגש אמיתי ושמסייעות לכל מוח, כתבתי אותן באיך שחקנים באמת לומדים טקסט בעל פה. כשהזמן קצר, איך לצאת בעל פה ב-48 שעות מציג רצף רגוע יותר מפאניקה. והתמונה השלמה של חזרות לבד, מעבודת סצנה ועד selftape, נמצאת בהמדריך המלא לחזרות לבד.