שותף סצנה שמדבר בשפה שלך

במשך זמן רב, blablabla קראה סצנות בתשע שפות. אם עבדת באחת מהן, טוב. אם לא, קיבלת קול שעשה את המיטב לחקות את השפה שלך עם הפה הלא נכון. תדמיין שחקן בסיאול עושה חזרות על סצנה בקוריאנית מול פרטנר שנשמע קצת אמריקאי. מספיק שמיש. לא מספיק כדי לשכוח שהוא שם.

זה הטריד אותי יותר ממה שנתתי לזה להראות. בניתי את זה בדנית קודם, בשבילי, ואז ראיתי שחקנים במקומות שמעולם לא עשיתי בהם אודישן מנסים להסתדר עם שפות שהאפליקציה לא ממש דיברה עדיין.

אז המשכנו. הקטלוג עבר כבר שמונים קולות, והם קוראים ביותר משבעים שפות. והאפליקציה עצמה מתורגמת לעשרות שפות, זמינה בכל חנות. blablabla הפכה לגלובלית בשקט, כמו שרוב הדברים האמיתיים קורים. בלי כרזות. הקולות פשוט התחילו להגיע.

למה הקול של הצד השני חשוב יותר ממה שנדמה

אתה לא עושה חזרות בריק. אתה עושה חזרות מול מה שאתה שומע.

כשהחלק האחר חוזר בטמפו הלא נכון, או מניח את הדגש על ההברה הלא נכונה, האוזן שלך מסתגלת לזה בלי שאתה מחליט. אתה לומד לתזמן את השורה שלך מול קצב שלא יהיה בחדר ביום עצמו. זה מרגיש בסדר בזמן שאתה עושה את זה. ואז אתה מגיע לאודישן, אדם אמיתי קורא עם הקאדנץ האמיתי שלו, ומשהו איחר חצי פעימה ואתה לא יכול להסביר למה.

פרטנר בשפה שלך מתקן את מה שלא ידעת שהיה שבור. ההפסקות נופלות איפה שהפסקות נופלות. השאלות עולות כמו שהן עולות בשפה הזו. אתה מפסיק לנהל את הפרטנר ומתחיל להקשיב לו, וזה הנקודה כולה. הקול האחר אמור להיעלם כדי שהשורה שלך תהיה הדבר היחיד בחדר.

יותר משמונים קולות, בשפה שבה אתה עובד

כך עומדים הדברים. יותר משמונים קולות. יותר משבעים שפות. כל דמות בסצנה שלך מקבלת קול נפרד, שנבחר להתאים. לא מספר סיפורים שטוח אחד שקורא כל חלק באותו רגיסטר.

שבעים הוא רק מספר על דף, אז הנה חלק ממה שהוא אומר. דנית, שוודית, נורווגית, פינית בסקנדינביה. גרמנית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, הולנדית, פולנית בשאר אירופה. צ'כית, סלובקית, הונגרית, רומנית, קרואטית, רוסית, אוקראינית. ערבית, טורקית, עברית, הינדי, טמילית. יפנית, קוריאנית, מנדרינית, אינדונזית, מלאית, וייטנאמית, תאית. פורטוגזית משני צידי האוקיינוס האטלנטי. זו הגרסה הקצרה.

אז אם אתה עושה חזרות בשפה שלך, הסיכוי גבוה מאוד שהיא שם. והקטלוג ממשיך לגדול, כי זה החלק באפליקציה שהכי רוצה שיסיים.

השפה הנכונה לא מספיקה. צריך גם את הפינה הנכונה שלה.

זה החלק שאני גאה בו בשקט, אז אגיד אותו ישירות ואמשיך.

לקבל את השפה נכון זו רק הרצפה. שחקן יודע תוך שתי שניות אם קול הוא מהעולם שלו או תייר שעובר. סצנה פריזאית שנקראת בצרפתית קנדית היא שגויה בדרך שאף שחקן לא יפספס ורוב האנשים לא ישימו לב אליה. אז הקטלוג נכנס רמה עמוקה יותר מהשפה.

צרפתית באה בפריזאית וקנדית. פורטוגזית בברזילאית ואירופאית. מנדרינית מסין ומטאיוואן. ערבית במפרץ, לבנטינית ומצרית. אנגלית באמריקאית ובריטית. הפרטנר לא רק מדבר את השפה שלך. הוא מדבר אותה בערך מהמקום שבו הסצנה שלך מתרחשת.

רוב כלי החזרות נותנים לך אנגלית ואולי כמה קולות אירופאים מעל זה. אני מבין למה. זה הרבה עבודה עבור שחקנים שרובם יעשו אודישנים באנגלית ממילא. אבל שחקנים רבים לא עושים אודישנים באנגלית, ו"מספיק קרוב" הוא דרישה מוזרה ממי שכל העבודה שלו היא ההבדל בין קרוב למדויק. אז לא עצרנו בשפות הקלות. זה ההימור כולו, ובשקט. עדיפה לנו פרטנר שנשמע נכון על פני הסבר כמה זה חכם.

אם עבודה בשפה שהיא לא הראשונה שלך היא אתגר בפני עצמה, כתבתי על זה בנפרד, בחזרות על סצנות בשפה שהיא לא השפה הראשונה שלך.

לעשות קאסטינג לחלקים האחרים

בפועל, אתה כמעט לא חושב על כל זה. אתה מייבא את הסצנה, אומר לה איזה חלק הוא שלך, והדמויות האחרות מקבלות קאסטינג אוטומטית, בהתאמה לשפה ולמגדר שנראה שהחלק דורש. רוב הפעמים זה הכל.

כשלא, אתה פותח את רשימת הקולות ועושה מחדש קאסטינג. שומע כמה, בוחר את זה שנשמע כמו האדם שאתה משחק נגדו. אח צריך להישמע כמו אח, לא כמו פרוספקטוס. התמונה המלאה של איך זה משתלב בחזרה נמצאת בעמוד התכונות.

ואז אתה מריץ את הסצנה. הקולות האחרים אומרים את השורות שלהם בשפה שלך, במבטא ששייך לסיפור שלך, ומחכים, בשתיקה, שתסיים את שלך. כמה זמן שזה לוקח.

השחקן ההוא בסיאול יש לו עכשיו פרטנר קוריאני. זה שבסאו פאולו פורטוגזי ברזילאי, לא מליסבון. ההפסקות נופלות איפה שהן אמורות. אף אחד לא עושה יותר חיקוי של שפה של מישהו אחר. זה כל מה שרציתי שהקולות יעשו: יסתלקו מהדרך וייתנו לך לשחק.

אם אתה רוצה את התמונה הרחבה של עבודה בלי שותף סצנה, הכל נמצא בהמדריך המלא לחזרות לבד.