חזרות על סצנות בשפה שהיא לא השפה הראשונה שלך

גדלתי על דנית. רוב העבודה המקצועית שלי היא באנגלית. הפער בין השפה שבה אני חושב לבין השפה שבה אני מופיע עיצב כמעט כל דבר בדרך שאני עושה חזרות.

אם אתה עובד בשפה שהיא לא הראשונה שלך - ובישראל, רבים מאיתנו עושים את זה בשלב מסוים - אתה מכיר את החרדה הספציפית הזו. זה לא רק לגבי לקבל את המילים נכון. זה לגבי להישמע כאילו אתה שייך לסצנה. כאילו המילים הן שלך, לא שאולות.

הנה מה שגיליתי, בעיקר בדרך הקשה. טכניקות החזרות הכלליות במדריך המלא לחזרות לבד עדיין תקפות. הפוסט הזה הוא על השכבה הנוספת שאתה נושא כשהסצנה היא בשפה השנייה שלך.

מלכודת המבטא

הטעות הנפוצה ביותר שעושים שחקנים דו-לשוניים היא להשקיע את כל זמן החזרות שלהם בהגייה. אתה מתאמן על הצלילים, מחליק את התנועות, משטח את מנגינת השפה הילידית שלך עד שאתה נשמע ניטרלי בקירוב. ואז אתה נכנס לחדר ונותן קריאה נקייה מבחינה טכנית ללא דמות מתחתיה.

עבודת מבטא חשובה. אבל זה לא משחק. אם בילית תשעים דקות על ה-R האמריקאי ואפס דקות על מה הדמות שלך רוצה, הכנת את הדבר הלא נכון. אנשי קאסטינג יכולים לעבוד עם מבטא קל. הם לא יכולים לעבוד עם ביצוע ריק.

הגישה שלי עכשיו היא לפצל את העבודה. אני עושה הגייה בנפרד - ברכב, בזמן בישול, רק להרגיל את הפה לצלילים. החזרות בפועל על הסצנה עוסקות בדמות, בכוונה ובמערכת היחסים, בדיוק כמו שזה יהיה בשפת האם שלי. המבטא הוא שכבה מעל, לא הבסיס.

לחשוב בשפה

יש שלב בשליטה בשפה שבו אתה מפסיק לתרגם בראש ומתחיל לחשוב ישירות בשפה השנייה. למשחק, אתה צריך להגיע לשם עם הדיאלוג של הדמות שלך ספציפית, גם אם אתה לא שם בחיי היומיום.

אל תחזור על הסצנה על ידי קריאת השורה באנגלית, הבנתה בעברית ואז תרגום התגובה שלך חזרה לאנגלית. הלולאה הזו איטית מדי. עד שאתה עובר דרכה, הרגע חלף.

עבוד על הסצנה בשפת הביצוע מההתחלה. אם אתה צריך לבדוק את המשמעות של משהו, תחפש פעם אחת ואז תניח את התרגום בצד. תישאר בשפה.

לשמוע את השורות האחרות נאמרות בקול

כאן עבודה בשפה שנייה יוצרת בעיית חזרות ספציפית. כשאתה קורא את שורות הדמות האחרת בשקט, אתה שומע אותן במבטא שלך, בקצב שלך, עם הדפוסים הריתמיים שלך. אבל בביצוע, תשמע אותן מדוברות על ידי דובר שפת אם עם מוזיקה שונה לגמרי.

הריתמוס של האנגלית הוא לא הריתמוס של העברית. דפוסי ההדגשה נופלים אחרת. אם שמעת את הסצנה רק בראש שלך, הפעם הראשונה שאתה שומע אותה מדוברת במקור יכולה להפיל אותך. פתאום הרמזים נשמעים שונים ממה שחזרת עליהם, ואתה חצי פעימה מאחור לשארית הסצנה.

לכן לשמוע את הדיאלוג מדובר בקול בזמן חזרות חשוב אפילו יותר כשאתה עובד בשפה שנייה. שותף לסצנה שהשפה היא שפת אמו הוא אידיאלי. אפליקציית חזרות כמו blablabla עובדת גם כן - אתה שומע את שורות הדמויות האחרות בשפת הביצוע, וזה מאמן את האוזן שלך לקצב שתפגוש בסט.

משמעות מעל דיוק

לשכלל כל פונמה פחות חשוב מלהבין כל שורה. ראיתי שחקנים מעביר דיאלוג עם הגייה מושלמת ואז הולכים ריקים בזמן שורות הדמות האחרת כי הם לא הבינו לחלוטין מה נאמר אליהם. הם שיננו צלילים בלי לספוג משמעות.

לפני שאתה מתעסק באיך אתה אומר משהו, וודא שאתה יודע בדיוק מה אתה אומר. עבור על כל הסצנה ואשר שאתה מבין כל מילה, כל ביטוי, כל רפרנס תרבותי. האנגלית מלאה בביטויים שלא מתורגמים ישירות. אם אתה משחק אותם בצורה מילולית בראש שלך, אתה מפספס את הסצנה. ניתוח סצנה עושה כאן עבודה כפולה. עבודת המשמעות ועבודת השפה מתמזגות למעבר אחד.

שפת הגוף היא אוניברסלית

כשהמילים נשמעות זרות ונוקשות בפה שלי, אני חוזר לגוף. אני משחק את הסצנה פיזית - תנועות, תזוזה, נשימה - בלי לדבר. ואז אני מוסיף את המילים בחזרה מעל. זה מעגן את הביצוע במשהו שלא תלוי בשליטה בשפה. הגוף יודע מה הוא עושה גם כשהפה לא בטוח.

בעיית הביטחון

יש ממד רגשי לביצוע בשפה שנייה שאף אחד לא מדבר עליו מספיק. אתה מרגיש חשוף. אתה חושש שאתה נשמע טיפשי, או ילדותי, או שהאוצר מילים שלך מוגבל מדי. חוסר הביטחון הזה יכול לגרום לך לשחק בטוח. קטן. שקט.

תלחם ביצר הזה. קאסטינג לא הביא אותך למרות המבטא שלך - הם הביאו אותך בגלל מי שאתה כשחקן. תחזיק בשפה שיש לך. תבין את הסצנה עמוק מספיק כך שהמילים ירגישו כשלך, גם אם הן מגיעות מחלק אחר של המוח מאשר שפת האם שלך.

המבטא תמיד יהיה שם, לפחות קצת. המשחק הוא מה שגורם להם לשכוח ממנו.