חזרות על סצנות בשפה שהיא לא השפה הראשונה שלך

גדלתי על השפה הדנית. רוב העבודה המקצועית שלי היא באנגלית. הפער בין השפה שבה אני חושב לבין השפה שבה אני מופיע עיצב כמעט כל דבר באופן שבו אני עושה חזרות.

אם אתה עובד בשפה שהיא לא הראשונה שלך - ובישראל, רבים מאיתנו עושים את זה בשלב מסוים - אתה מכיר את החרדה הספציפית הזו. זה לא רק לגבי לקבל את המילים נכון. זה לגבי להישמע כאילו אתה שייך לסצנה. כאילו המילים הן שלך, לא שאולות.

הנה מה שגיליתי, בעיקר בדרך הקשה. טכניקות החזרות הכלליות במדריך המלא לחזרות לבד עדיין תקפות. הפוסט הזה הוא על השכבה הנוספת שאתה נושא כשהסצנה היא בשפה השנייה שלך.

מלכודת המבטא

הטעות הנפוצה ביותר שעושים שחקנים דו-לשוניים היא להשקיע את כל זמן החזרות שלהם בהגייה. אתה מתאמן על הצלילים, מחליק את התנועות, משטח את המנגינה של שפת האם שלך עד שאתה נשמע ניטרלי בקירוב. ואז אתה נכנס לחדר ונותן קריאה נקייה מבחינה טכנית בלי דמות מתחתיה.

עבודת מבטא חשובה. אבל זה לא משחק. אם השקעת תשעים דקות על ה-R האמריקאי ואפס דקות על מה הדמות שלך רוצה, הכנת את הדבר הלא נכון. אנשי קאסטינג יכולים לעבוד עם מבטא קל. הם לא יכולים לעבוד עם ביצוע ריק.

הגישה שלי עכשיו היא לפצל את העבודה. אני עושה הגייה בנפרד - ברכב, בזמן בישול, רק להרגיל את הפה לצלילים. החזרות בפועל על הסצנה עוסקות בדמות, בכוונה ובמערכת היחסים, בדיוק כמו שזה יהיה בשפת האם שלי. המבטא הוא שכבה מעל, לא הבסיס.

לחשוב בשפה

יש שלב בשליטה בשפה שבו אתה מפסיק לתרגם בראש ומתחיל לחשוב ישירות בשפה השנייה. למשחק, אתה צריך להגיע לשם עם הדיאלוג של הדמות שלך ספציפית, גם אם אתה לא שם בחיי היומיום.

אל תחזור על הסצנה על ידי קריאת השורה באנגלית, הבנתה בעברית ואז תרגום התגובה שלך חזרה לאנגלית. הלולאה הזו איטית מדי. עד שאתה עובר דרכה, הרגע חלף.

עבוד על הסצנה בשפת הביצוע מההתחלה. אם אתה צריך לבדוק את המשמעות של משהו, תחפש פעם אחת ואז תניח את התרגום בצד. תישאר בשפה.

לשמוע את השורות האחרות נאמרות בקול

כאן עבודה בשפה שנייה יוצרת בעיית חזרות ספציפית. כשאתה קורא את השורות של הדמות האחרת בשקט, אתה שומע אותן במבטא שלך, בקצב שלך, עם דפוסי הקצב שלך. אבל בביצוע, תשמע אותן מדוברות על ידי דובר שפת אם עם מוזיקה שונה לגמרי.

הקצב של האנגלית הוא לא הקצב של העברית. דפוסי ההדגשה נופלים אחרת. אם שמעת את הסצנה רק בראש שלך, הפעם הראשונה שאתה שומע אותה מדוברת על ידי דובר שפת אם יכולה להוציא אותך מאיזון. פתאום הרמזים נשמעים שונים ממה שחזרת עליהם, ואתה חצי פעימה מאחור לכל שארית הסצנה.

לכן לשמוע את הדיאלוג מדובר בקול בזמן החזרות חשוב אפילו יותר כשאתה עובד בשפה שנייה. שותף סצנה שזו שפת האם שלו הוא אידיאלי. אפליקציית חזרות כמו blablabla עובדת גם היא - אתה שומע את השורות של הדמויות האחרות בשפת הביצוע, וזה מאמן את האוזן שלך לקצב שתפגוש בסט.

משמעות מעל דיוק

לשכלל כל פונמה פחות חשוב מלהבין כל שורה. ראיתי שחקנים מעבירים דיאלוג עם הגייה מושלמת ואז נתקעים בזמן השורות של הדמות האחרת כי הם לא הבינו לגמרי מה נאמר אליהם. הם שיננו צלילים בלי לספוג משמעות.

לפני שאתה מתעסק באיך אתה אומר משהו, ודא שאתה יודע בדיוק מה אתה אומר. עבור על כל הסצנה וודא שאתה מבין כל מילה, כל ביטוי, כל התייחסות תרבותית. האנגלית מלאה בביטויים שלא מתורגמים ישירות. אם אתה משחק אותם בצורה מילולית בראש שלך, אתה מפספס את הסצנה. ניתוח סצנה עושה כאן עבודה כפולה. עבודת המשמעות ועבודת השפה מתמזגות למעבר אחד.

שפת הגוף היא אוניברסלית

כשהמילים נשמעות זרות ונוקשות בפה שלי, אני חוזר לגוף. אני משחק את הסצנה פיזית - תנועות, תזוזה, נשימה - בלי לדבר. ואז אני מוסיף את המילים בחזרה מעל. זה מעגן את הביצוע במשהו שלא תלוי בשליטה בשפה. הגוף יודע מה הוא עושה גם כשהפה לא בטוח.

בעיית הביטחון

יש ממד רגשי לביצוע בשפה שנייה שאף אחד לא מדבר עליו מספיק. אתה מרגיש חשוף. אתה חושש שאתה נשמע טיפשי, או ילדותי, או שאוצר המילים שלך מוגבל מדי. חוסר הביטחון הזה יכול לגרום לך לשחק על בטוח. קטן. שקט.

תילחם בנטייה הזאת. הקאסטינג לא הביא אותך למרות המבטא שלך - הם הביאו אותך בגלל מי שאתה כשחקן. קח בעלות על השפה שיש לך. תבין את הסצנה עמוק מספיק כדי שהמילים ירגישו שלך, גם אם הן מגיעות מחלק אחר של המוח מאשר שפת האם שלך.

המבטא תמיד יהיה שם, לפחות קצת. המשחק הוא מה שגורם להם לשכוח ממנו.