התחזית לסירות

אל תדליק את האור הגדול. עזוב. אני יודעת שראית אותי. אתה לא צריך לעמוד ככה, עם הטלפון, כאילו אתה הולך להתקשר למישהו. למי תתקשר?

ממרץ. ברוב הלילות. לא בכל לילה. כשהבית משתתק, אני יוצאת ויושבת באוטו. בחניה שלנו. אני לא נוסעת לשום מקום. זה החלק שאני צריכה שתשמע. אני אף פעם לא מניעה. מסובבת את המפתח רק עד שהרדיו נדלק, ויש תחנה שמשדרת תחזית לסירות כל הלילה. איש מקריא מהירויות רוח במקומות שאני אף פעם לא אגיע אליהם. ואני יושבת שם.

ארבעים דקות. שעה. ואז אני נכנסת ושמה את הרגליים בצד שלך ואתה אומר 'איפה היית' מתוך שינה ואני אומרת 'שירותים'.

אתה רוצה לדעת מה לא בסדר. הכול בסדר. זה מה שאני לא מצליחה להסביר לך. חיפשתי מה לא בסדר. זה לא אתה. זה לא הבנות. זה שמשש וחצי בבוקר תמיד יש מישהו שאומר 'אמא', או 'ראית את', או 'את יכולה רק'. והאוטו הוא החדר היחיד בבית הזה שאף אחד לא מוצא את הדלת שלו.

אל תיקח את המפתחות. אני רואה שאתה חושב על המפתחות.

תחזור למיטה, אם אתה רוצה. או. יש שמיכה במושב האחורי, מתחת למדי הכדורגל. אתה יכול להביא אותה. אתה יכול לשבת במושב לידי ולא להגיד כלום, ונוכל לגלות איפה הרוח הלילה.

אני אצא ראשונה. אל תנעל את הדלת מאחורינו.