ההצעה לאימוץ צב

לא שם, אבא, זה הכיסא של המציגה. שם. תודה. הכנתי שקפים. יש תשעה. שאלות בסוף בבקשה, זה בכללים. שקף אחד זה הכללים.

שקף שתיים. זה גוסטב. הוא צב יבשה. הוא בן שישים ואחת, שזה יותר משניכם ביחד אם... לא. לא, זה לא, טעיתי, תתעלמו מהחשבון בשקף שתיים. הוא יותר מבוגר מאבא. זאת הנקודה של שקף שתיים.

שקף שלוש, עלויות. גוסטב אוכל חסה. אנחנו ממילא קונים חסה. אף אחד במשפחה הזאת לא אוכל את החסה. אמא, את קונה אחת כל שבת והיא הופכת לנוזל במגירה. זה כסף שהולך לפח. עם גוסטב, זה כסף שנכנס לגוסטב.

שקף ארבע זה הוא עם כובע קטן. זה לא מידע. זה כדי שתחבבו אותו.

שקף חמש. הוא יחיה עוד ארבעים שנה. אולי חמישים. הוא יחיה יותר משניכם. זה לא איום, זה יתרון. כשכבר לא תהיו, עדיין יהיה לי משהו שהיה שלכם. טוב. שהיה של גברת לינדקוויסט. אתם מבינים למה אני מתכוונת.

בשקף שש זה נהיה קצת דחוף. גברת לינדקוויסט עוברת בשבת לדירה של הבת שלה, ובדירה אין גינה, והיא אמרה שאם אף אחד לא ייקח אותו הוא יצטרך ללכת ל'איזה מקום'. היא אמרה 'איזה מקום' כמו שאתם אמרתם על האוטו של סבא.

שבע ושמונה היו אמורים להכין אתכם בעדינות. אני מדלגת. שקף תשע. הוא באמבטיה. למעלה. מיום חמישי. אף אחד לא שם לב, וזה אומר משהו על המשפחה הזאת ועל אמבטיות. בלי מים. רק חסה. החסה שלך, אמא. אמרתי לך שהיא לא מתבזבזת.

אל תעלו עדיין, הוא ישן. אני אחזיק את הדלת. תיכנסו בשקט, ותגידו לו שלום כאילו כבר אמרתם כן.