המקפצה הגבוהה

אל תעלה יותר. תישאר על השלב הזה. הזה. תחזיק בשני הצדדים.

אני לא מפחד. אני בודק. צריך קודם לבדוק את המים, שאין עלים ודברים. אני עושה את זה כמו שצריך.

תיאו, למה עלית? אסור לך. אתה בן שבע. צריך להיות בן שמונה ולקבל תג, ולך יש תג צפרדע, ותג צפרדע זה לבריכה הקטנה.

לא, אני לא יכול לרדת, אתה על הסולם. והילד הזה מאחוריך. ואבא שלו מאחוריו. יש משפחה שלמה על הסולם.

טוב. אפשר להגיד לך משהו, ושלא תגיד לאמא? כבר הייתי פה למעלה. שלוש פעמים. כל שבת מאז הקיץ. ובכל פעם אני מגיע עד פה, לקצה, איפה שנגמר החלק המחוספס, ואני מסתכל למטה, והמים נראים ממש רחוקים וממש קשים, כמו רצפה. ואני יורד בחזרה בסולם ואומר לכולם שהמציל אמר שסגור.

לא היה סגור.

אל תבכה. תיאו. היי. הכול בסדר. עשית משהו אמיץ, עלית. זה נחשב. אבא אומר שהכי קשה זה להגיע עד לפה. הוא אומר את זה גם על רופא שיניים, אז לא יודע.

נעשה ככה. אתה יורד בחזרה. לאט, עם שתי הידיים. תגיד סליחה לאיש. ואז תעמוד ממש על שפת הבריכה, ליד המציל, ותסתכל עליי. אל תסתכל על המים. תסתכל עליי.

וכשהראש שלי יוצא, תנופף לי. ממש בגדול. ככה אני אדע שהצלחתי.