איך לחזור על שורות לבד

כל שחקן מכיר את התחושה. הסיידים נוחתים למייל בשעה תשע בלילה, האודישן מחר בבוקר, ואין מי שיענה לטלפון כדי להריץ איתך שורות. אז עושים מה שתמיד עושים - קוראים את התפקיד של הדמות השנייה בראש ואומרים את שלך בקול לחדר ריק.

זה עובד. פחות או יותר. אבל יש דרכים טובות יותר לחזור לבד, וההבדל ניכר ב-selftape.

התחל מהסצנה השלמה, לא מהשורות שלך

לפני שנוגעים בשורה אחת מהדיאלוג שלך, קרא את כל הסצנה פעמיים. לא לשם שינון - לשם הבנה. מה קרה לפני הסצנה הזאת? מה כל דמות רוצה? איפה יושב המתח?

שחקנים שקופצים ישר לשורות שלהם נוטים לומר אותן בחלל ריק. המילים נוחתות שטוחות כי הן מנותקות מהמומנטום של הסצנה. סנפורד מייזנר קרא לזה "לחיות באמת בנסיבות דמיוניות" - ואי אפשר לעשות את זה אם אתה לא יודע מה הנסיבות. תן לעצמך קודם את ההקשר. הקריאות יהיו מבוססות יותר מהרגע הראשון.

קרא בקול, את כל הדמויות

קרא את כל הסצנה בקול, ושחק כל דמות. אל תדאג לגבי קולות או אפיון. העיקר הוא להרגיש את הקצב של הדיאלוג בגוף. איפה ההפסקות הארוכות? איפה הקצב מתגבר? איפה דמות אחת קוטעת את השנייה?

את זה מאבדים כשחוזרים בשקט. לדיאלוג יש קצב פיזי, ומוצאים אותו רק כשמדברים. מחקרים על למידה מוטורית מאשרים את זה - מחקר משנת 2015 בכתב העת Memory מצא שאמירת מילים בקול ("אפקט ההפקה") שיפרה את הזכירה בכ-10-15% לעומת קריאה שקטה.

עבוד במעברים, לא בחזרות

רוב השחקנים חוזרים על הסצנה שוב ושוב מההתחלה. זה בסדר בשלב מאוחר יותר, אבל בשלב מוקדם זה רק מחזק את הבחירות שעשית בפעם הראשונה. במקום זאת, עבוד במעברים ממוקדים:

מעבר 1: משמעות. קרא ודאג שאתה מבין כל מילה. בדוק מה שלא ברור. אם הסצנה מתייחסת למשהו ספציפי, הבן מה זה.

מעבר 2: כוונה. עבור על השורות שלך ושאל: מה אני מנסה לעשות עם השורה הזאת? לא מה אני אומר, אלא מה אני עושה. משכנע? מתחמק? מתגרה? מנחם? כתוב את זה אם זה עוזר.

מעבר 3: האזנה. קרא את השורות של הדמות השנייה בתשומת לב גדולה יותר מאשר את שלך. המשחק הכי טוב שלך קורה ברגעים שבין השורות שלך - התגובות, השינויים, הרגעים שבהם משהו נוחת. אפשר לשחק אותם רק אם באמת שמעת מה נאמר.

מעבר 4: על הרגליים. קום. זוז. אמור את השורות לקיר, למראה, לכיסא. הגוף ימצא דברים שהמוח פספס.

השתמש באפליקציית חזרות

אם אתה רוצה לשמוע את השורות האחרות נאמרות בקול בזמן שאתה מתרגל את שלך, בדיוק לזה בנויות אפליקציות כמו blablabla. ייבא את הסצנה, בחר את הדמות שלך, והאפליקציה קוראת כל תפקיד אחר בזמן שהיא ממתינה לשלך.

היתרון על פני הקלטה של עצמך קורא את שני התפקידים הוא הקצב. אפליקציית חזרות טובה מחכה שתסיים לפני שהיא ממשיכה. אין טיימר קבוע שדוחף אותך קדימה. אתה יכול לעצור, לנסות קריאה אחרת, לשהות ברגע.

אל תשנן מוקדם מדי

בעיקר שחקנים חדשים נוטים לנעול את הקריאות של השורות לפני שעשו עבודה אמיתית על הסצנה. הם משננים את המילים, והמילים יוצאות אותו דבר בכל פעם בלי קשר למה שהדמות השנייה עושה.

קודם תכיר את הסצנה. תבין את היחסים, את הסאבטקסט, את מה שמונח על הכף. ואז תן למילים לצאת באופן טבעי. תופתע כמה מהר השינון בא כשהשורות מחוברות למשהו אמיתי.

צ'קליסט לערב שלפני

כשהזמן קצר, הסדר הזה עובד:

1. קרא את כל הסצנה פעמיים (10 דקות)
2. עבור על השורות שלך וסמן כוונות (15 דקות)
3. הרץ את הסצנה עם שותף חזרות או אפליקציה, בקול מלא (20 דקות)
4. הרץ שוב, הפעם בעמידה (15 דקות)
5. הקלט את עצמך בטלפון וצפה בחזרה (10 דקות)

זה בערך שעה. לא כל סצנה צריכה יותר מזה. הדבר החשוב הוא שכל שלב בונה על הקודם במקום לחזור על אותו מעבר.

עוד דבר אחד

חזרות לבד לעולם לא יחליפו לגמרי עבודה עם אדם אחר. את הנתינה והקבלה של שותף סצנה חי אפשר לתרגל רק עם בן אדם אמיתי. אבל ההכנה שאתה עושה לבד קובעת כמה אתה מוכן לאותה פגישה.

כשנכנסים מוכנים אפשר באמת להקשיב. כשנכנסים קרים מבזבזים את כל הפגישה במחשבות על השורה הבאה. הפוסט הזה הוא חלק מהמדריך המלא לחזרות לבד, שמכסה את כל התמונה - לימוד בעל פה, selftape, cold reads ועוד.